הרשויות המקומיות משתמשות במספר שיטות שונות שמטרתם חישוב גובה תשלום ארנונה מהתושבים בהתאם לגודל הנכס. מבין השיטות בהן משתמשים כיום אפשר למצוא את שיטת הברוטו-ברוטו, שיטה בשם נטו-נטו, שיטה נוספת נקראת שיטת הנטו ולבסוף שיטה בשם שיטת הברוטו.
שיטת הברוטו – ברוטו
שיטה זו למשל, שנועדה לחשב שטח נכס, נעשת לפי חישוב שטח הברוטו. בצורה זו גם הקירות החיצוניים נכנסים לחישוב השטח. כמו כן גם השטחים המשותפים נכנסים לתוך החישוב על ידי החלק היחסי בהם.
שיטת הנטו – נטו
שיטה זו לחישוב גודל הנכס שונה באופן מהותי משיטת הברוטו-ברוטו. לפי שיטה זו גודל הנכס מחושב לפי השטח הפנימי שלו בלבד. בשיטה זו לא מכלילים את הקירות של המבנה וכן לא את השטחים המשותפים.
שיטת הנטו
שיטת הנטו היא שיטה נוספת לחישוב שטח של מבנה לפיו נקבע תשלום חשבון הארנונה. לפי שיטה זו מכניסים לחישוב את הקירות הפנימיים של המבנה אך לא כוללים את השטח המשותף של הבניין או את הקירות החיצוניים של הבניין.
שיטת הברוטו
שיטת הברוטו היא השיטה האחרונה המוכרת לחישוב תשלום ארנונה. לפי שיטה זו מחשבים את כל השטח של הנכס החיצוני, ללא חישוב של השטחים שלא בחזקה של משתמש מסויים.
חוק ההסדרים
חוק ההסדרים נועד לעזור לחשב את גובה התשלום של הארנונה מהתושבים. החוק מגדיר שלושה קריטריונים לחישוב גובה תשלומי הארנונה:
- סוג הנכס
- מיקום הנכס
- שימוש הנכס
חשבון הארנונה
לפעמים ניתן להוריד את גובה תשלום הארנונה בעזרת סיוע מתאים. אפשר לבדוק ראשית את ההתאמה של חיוב הארנונה לפי הרשות המקומית הספציפית. כמו כן מומלץ לבדוק אם העלאת חיוב הארנונה נעשתה באופן חוקי, זאת בהתאם לתעריפים הקיימים. כמו כן ניתן למדוד את גודל הנכס ולוודא כי הגודל הקיים הוא אכן הגודל המוגדר בחשבון. מלבד זאת, קיימים מקרים בהם נכס מסווג כנכס לשימוש מסויים אך בפועל נעשה שימוש בו למטרות אחרות. שינויים אלה יכולים להפחית את גובה תשלום ארנונה.