על פי הדין העברי, כל גבר נשוי אשר נמצא בהליך גירושים מאישתו חייב לשלם לה מזונות. על פי הדין זה תמיד יהיה הגבר אשר ישלם לאישה, כאשר במהלך השנים חל שינוי מסוים בשאלת האחוזים והיחס בתשלום המזונות, מעצם זה שהמצב החברתי והתרבותי השתנה, וכיום נשים משתכרות יותר מאשר בעבר, ויכולות לכלכל את עצמן (בזמן שדמי המזונות פוגעים ביכולות הכלכליות של הגבר).
הסיבה שהגבר צריך לשלם מזונות לאישה היא, שעל פי הדין העברי הוא זה שמפרנס את אישתו ובני הבית וכשהם מחליטים להתגרש, אין להשאיר את האישה ואת הילדים שלהם חסרי כל. על כן יש לשלם לה מזונות, אלא במקרים מסוימים נדירים בהם חובה זו לא מתקיימת.
מתי חובת המזונות כן מתקיימת?
בשני מקרים עקרוניים, הראשון, כשבני הזוג נשואים. כלומר אם יש מצב לפיו הם חיים ביחד ואינם נשואים, על פי ההלכה במקרה כזה הדין לא קיים. אך חשוב לומר שכיום, במקרים של ידועים בציבור, יש דין משפטי שכן מחייב תשלום מסוים במקרה של פרידה.
המקרה השני הוא כשהזוג הנשוי חי ביחד. אם היא בחרה לעזוב אותו מרצונה הרי שהיא לא זכאית למזונות, אך אם הוא בחר לעזוב אותה, הרי שהוא חייב לשלם לה מזונות.
מה כוללים דמי מזונות לאישה?
בעיקרון דמי מזונת כוללים כל דבר שקשור לאישה וילדיה, כשהרעיון הוא, שאיכות החיים שלה לא אמורה להיפגע. לכן דמי המזונות צריכים לכלכל אותה ברמה של מזון, ביגוד, הנעלה, דיור, העשרה, חוגים, לימודים, הוצאות רכב ועוד.
הסכום ייקבע על פי משוואה שתכלול את צרכי האישה, הכנסות הגבר והפוטנציאל ההשתכרות שלו בעתיד. בהנחה והגבר מוכיח שהוא לא משתכר כפי שהאישה טוענת או לחילופין, שרמת החיים שלו תינזק באופן משמעותי (למשל הוא יגיע למצב של פשיטת רגל), השופט יבחן את פוטנציאל ההשתכרות שלו בעתיד ולפיו הוא יקבע, האם על הגבר לשלם את המזונות כפי שנקבע.
השופט גם יתחשב בהחלטתו, במצבה של האישה. כלומר, הוא יבחן את גילה, מצבה הבריאותי, תקופת הנישואין, גיל הילדים ועוד. במידה ויש תנאים שמוכיחים שהיא יכולה לפרנס את עצמה, הרי שדמי המזונות ייקטנו, אם לא, השופט ישאיר אותם כפי שהם.
