מנגנון עיקול השכר בהליכי פשיטת רגל מהווה כלי מרכזי לגביית חובות מחייבים. מנגנון זה, המעוגן בסעיף 58 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, מאפשר לנושים לגבות את חובם ישירות ממשכורתו של החייב. מטרתו המוצהרת של המחוקק הייתה ליצור איזון בין זכותם של נושים לגבות את חובם לבין הצורך לאפשר לחייב קיום בכבוד והזדמנות לשיקום כלכלי.
ואולם, השאלה המרכזית העולה היא האם מנגנון זה משיג את מטרתו או שמא הוא מייצר אפקט הפוך – פגיעה במוטיבציה של החייב להשתכר ולהשתקם.
מחקרים מהשנים האחרונות מעלים ספקות באשר ליעילות המנגנון הקיים, ומצביעים על כך שעיקול שכר נוקשה עלול לפגוע לא רק בחייב, אלא גם באינטרס של הנושים לגבות את חובם. מאמר זה יבחן את ההשפעה של עיקולי שכר על המוטיבציה התעסוקתית של חייבים, וינתח את האיזונים הראויים בין האינטרסים השונים המתנגשים בסוגיה זו.
היקף העיקול וההגנות הקיימות על שכר העבודה
המחוקק הישראלי קבע מסגרת ברורה להיקף העיקול המותר על שכר העבודה של החייב. על פי תקנות ההוצאה לפועל, ניתן לעקל עד 70% משכרו של החייב מעל לסכום המינימום המוגן, העומד כיום על 80% משכר המינימום במשק. הגנה זו נועדה להבטיח כי יוותר בידי החייב סכום מספק למחייה בסיסית. בנוסף, קיימות הגנות מיוחדות על רכיבי שכר מסוימים כגון קצבאות ילדים, דמי הבראה, והחזרי הוצאות. מערכת הגנות זו משקפת את התפיסה כי יש לשמור על כבודו של החייב ולאפשר לו להמשיך ולהתקיים באופן סביר, גם בעת שהוא נמצא בהליכי פשיטת רגל.
השלכות העיקול על המוטיבציה התעסוקתית
המציאות מלמדת כי עיקול שכר משמעותי עלול ליצור אפקט שלילי על המוטיבציה התעסוקתית של החייב. כאשר אדם יודע כי חלק ניכר משכרו יעוקל, נוצר תמריץ שלילי להגדלת ההכנסה או להתקדמות מקצועית. תופעה מדאיגה במיוחד היא הנטייה של חייבים לפנות לעבודה ב"שוק השחור" או לעבוד בשכר נמוך יותר כדי להימנע מעיקולים. מחקרים שנערכו בתחום מצביעים על כך שחייבים רבים מעדיפים להישאר ברמת שכר נמוכה, או אף לצמצם את היקף משרתם, במקום להגדיל את הכנסתם כשרוב התוספת מועברת לנושים.
האיזון הראוי והצעות לשיפור
נראה כי המודל הקיים של עיקולי שכר דורש חשיבה מחודשת. ראשית, יש לשקול אימוץ מודל מדורג של עיקולים, לפיו שיעור העיקול יפחת ככל שהחייב מגדיל את הכנסתו. שנית, ניתן לשלב תמריצים חיוביים, כגון מחיקת חלק מהחוב עבור חייבים המגדילים באופן משמעותי את כושר השתכרותם. . במקרים מסוימים, יש לשקול אף ביטול עיקול משכורת באופן זמני כדי לאפשר לחייב להתייצב כלכלית ולהגדיל את פוטנציאל ההשתכרות שלו. שלישית, יש מקום לבחון את המודל הצרפתי, המעניק לחייב "בונוס" כספי על הגדלת ההכנסה, כאשר חלק מההכנסה הנוספת נשאר בידיו. שינויים אלו עשויים ליצור מערכת מאוזנת יותר, המעודדת שיקום כלכלי אמיתי תוך שמירה על האינטרסים הלגיטימיים של הנושים.
השוואה למודלים בינלאומיים
בחינת מודלים של עיקול שכר במדינות שונות בעולם מספקת תובנות חשובות לשיפור המערכת הישראלית. בארצות הברית, למשל, קיימת מגבלה פדרלית המאפשרת עיקול של עד 25% בלבד מהשכר נטו של החייב, שיעור נמוך משמעותית מהמקובל בישראל. באנגליה פותח מודל מתקדם של "צווי הכנסה", המאפשר גמישות רבה יותר בקביעת שיעור העיקול בהתאם לנסיבות האישיות של החייב ויכולת ההשתכרות שלו. בגרמניה, לעומת זאת, קיימת טבלת עיקולים מדורגת, המתחשבת במספר התלויים בחייב ובגובה הכנסתו. אימוץ אלמנטים ממודלים אלו בישראל עשוי לתרום ליצירת מערכת מאוזנת יותר, שתעודד שיקום כלכלי תוך שמירה על האינטרסים של הנושים.
סיכום ומסקנות
לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע כי מנגנון עיקול השכר הקיים, על אף חשיבותו ככלי לגביית חובות, דורש רפורמה משמעותית. האתגר העומד בפני המחוקק הוא ליצור מנגנון שיאזן באופן מיטבי בין זכויות הנושים לבין עידוד החייב להשתקם כלכלית. רק שילוב של הגנות מספקות על שכר החייב יחד עם תמריצים חיוביים להגדלת ההשתכרות יוכל להוביל למערכת יעילה והוגנת יותר, שתשרת את האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.
בשיתוף עו"ד נועם אברהם