במהלך השנים, מדינת ישראל הקשיחה את ההתנהלות שלה אל מול בעלי רכבים ישנים. מצד אחד, היא אומנם מאפשרת לרכבים מסוימים להיחשב רכבי אספנים, אם הם עומדים בתנאים לכך, זאת על מנת שהבעלים יוכלו להמשיך ולנהוג בהם. מצד שני, רכבים ישנים שאינם עומדים בתנאים האלה, חייבים לרדת מהכביש ולהימכר לפירוק רכבים באור יהודה.
המטרה של הקשחה זו, היא כפולה. ראשית, למנוע מצב שכלי רכב ישנים ימשיכו לנוע על הכביש, לפגוע בתנועה, לסכן נהגים והולכי רגל, שנית, לצמצם כמה שניתן את זיהום האוויר וכלי רכב ישנים יוצרים זיהום הרבה יותר משמעותי מכלי רכב חדשים, שלישית, אותם כלי רכב ישנים, מהווים מטרד סביבתי, ועל כן הם צריכים לרדת מהכביש ולעבור לפירוק, על מנת שלא ימשיכו להיות חלק מהנוף הסביבתי.
במשך השנים, נכנסו חוקים שונים שקשורים להיבט של מכוניות ישנות ומכוניות לפירוק. חשוב לציין, לא בהכרח מדובר על אותו דבר. שכן יש מכוניות ישנות שצריכות לעבור תהליך של גריטה (גריסה) ותהליך של פירוק. אך לצידם, יש מכוניות שעברו תאונות ואי אפשר לשקם אותן. גם הן צריכות לעבור תהליך של פירוק.
מה החוק אומר בנושא
בעיקרון, החוק מחייב כל רכב מעל עשרים שנה, להיות מופנה לפירוק, אלא אם יש תנאים מקלים שיכולים למנוע ממנו את זה. כמו כן, עבור פירוק משאיות או רכבים פרטיים, יקבל בעל הרכב סכום כסף מסוים. הפירוק עצמו יתבצע על ידי חברות שמתמחות בכך.
המדינה מעודדת פירוק וגריטה של כלי רכב ישנים, כאמור, מאחר והיא מעוניינת לצמצם את מספר כלי הרכב בכלל ובפרט את מספר כלי הרכב הישנים שעל הכביש.
לפני סיום נדגיש, החוק יכול להשתנות, גם מבחינת לוח הזמנים וגם מבחינת התשואה שמקבל בעל הרכב.
המידע באדיבות אתר https://prk.co.il/